25/10/2026
את הריאיון החם והמרגש עם אתי ויעקב קיימנו בביתם היפה והפתוח, סביב שולחן עמוס כל טוב.
סיפור חייהם הוא מסע מעורר השראה של התגברות על אתגרים בריאותיים ואישיים, עבודה קשה, זוגיות מופלאה של עשרות שנים, והשתלבות עמוקה ומלאת אהבה בקהילת ראש הנקרה.
מי במשפחה
יעקב (בן 79) ואתי (בת 76).
ליעקב ואתי שלוש בנות: סימה, שושי ומירב.
איתנו בראש הנקרה גם סימה, הבת הבכורה, ומשפחתה: סימה נשואה לדני שפיר, והם הורים לאסף, עומר ונועם. נכדיהם של אתי ויעקב. אסף נשוי לבר, והם הורים לפאר בן השנה. עומר בן זוגה של שאנון לאלו, והם הורים לגוני.
עשרה נכדים יש לאתי ויעקב, והנין החמישי כבר בדרך. כן ירבו !
יעקב נולד במרוקו ועלה עם משפחתו ארצה בגיל 3. תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ תל עדשים ומשם עברו לחיפה.
אתי נולדה בחיפה. אמה רבקה עלתה לארץ מלבנון, ברכבת מביירות לחיפה, אביה שלמה הוברח ארצה בסתר מדמשק על ידי אנשי ההגנה עם קבוצת נערים בני גילו, במוצאי שבת של חגיגת הבר מצווה שלו בדמשק.
כנער היה יעקב בחבורת החברים של שרה, אחותה הגדולה של אתי. כנערה צעירה הייתה אתי מתגנבת לבילויים של החבר'ה של אחותה שרה. ושם, במועדון "יודפת" בחיפה, קלטו עיניו של יעקב בן ה- 17 את קסמה של אתי בת ה - 14 והוא החל במלאכת החיזור הנחושה שנשאה פרי. לאחר שחרורו משירות סדיר בצבא, כשהוא בן 21 ואתי בת 18, השניים החליטו להינשא ולהקים משפחה.
בתחילת דרכם הזוגית, התגוררו אתי ויעקב בחדר בדירת הוריו של יעקב בחיפה, תוך שהם בונים בסבלנות ובאורח רוח את יסודות עצמאותם הכלכלית ואת המשפחה.
סימה ושושי נולדו בתקופה זו, ובהמשך, כשכבר עברו לדירה משלהם, נולדה מירב.
אתי עבדה כמנהלת חשבונות ויעקב עבד כמכונאי בצבא קבע. יעקב יצא לפנסיה מוקדמת ונענה להצעת עבודה להיכנס לניהול מוסך אלסינט בחיפה. אתי ויעקב, כל אחד בתחומו, זכו להערכה רבה על חריצותם בעבודתם.
במהלך השנים התמודדו יעקב ואתי עם משברים בריאותיים קשים במיוחד: בגיל 38 חלתה אתי , דבר שהוביל לניתוח חירום והחלמה מורכבת.
בשנת 2002 התגלה אצל יעקב גידול סרטני בלחי, והוא התחיל מסלול ארוך של טיפולים, כשאתי לצידו במסירות בלתי מתפשרת. "זו היתה תקופה מאתגרת" מספרת אתי, "אבל האמנו יחד שיעקב יעבור את התקופה ויחלים. כשהיינו חוזרים מיום ארוך של טיפולים, יעקב היה הולך לישון ואני הייתי עולה למעלה לגג של דירת הפנטהאוז בקרית חיים, ומתפללת ל ה' שיעזור לו".
למה דווקא ראש הנקרה
אתי מספרת שהם גרו בקריית חיים, בדירת פנטהאוז נהדרת ליד תיאטרון הצפון: “כיוון שהרגליים שלי התחילו לעשות לי בעיות ובגלל שבבנין לא היתה מעלית החלטנו שצריך לעבור משם. מצאנו דירה מתאימה בקריית ביאליק, ויומיים לפני שהיינו אמורים לחתום חוזה מתקשר אלי החתן שלי דני שפיר, ומספר שהתפנה שטח בראש הנקרה שכדאי לנו לראות ואסור לנו לפספס".
בעשר וחצי בלילה עמדו אתי ויעקב מול השטח הריק בשכונת ההרחבה וקיבלו החלטה לעבור לראש הנקרה.
בשנת 2010 הם רכשו את השטח ובשנת-2011, לאחר שמונה חודשים בלבד, הסתיימה בניית הבית החדש והם עברו לראש הנקרה.
עד היום מברכים אתי ויעקב על המעבר לראש הנקרה. המעבר לקיבוץ הביא עמו שינוי עצום והתאוששות. מהר מאוד הם היכו שורשים והשתלבו בחיי הקהילה בישוב.
עיסוקים ותחביבים
עם המעבר לראש הנקרה התחילו אתי ויעקב לעזור עם הנכדים, ילדיהם של סימה ודני. בכל בוקר היו מגיעים להעיר את הילדים, להכין להם אוכל, ולפזר אותם למסגרות. אך אתי לא הסתפקה בלהיות סבתא פעילה לנכדים האישיים שלה וקיבלה על עצמה גם תפקיד "סבתא-גן" בפעוטון חוחית, תפקיד אותו היא ממלאת מאז 2011 ועד היום כסבתא-גן בפעוטון צופית.
דמותה החמה והאימהית של אתי הפכה אותה לדמות מוכרת ואהובה בקרב הילדים והוריהם.לאורך כל השנים.
יעקב, בעל ידי הזהב והזיקה לעבודת כפיים, נהנה עד היום לעסוק בנגרות, ואף רתם את כישוריו בתחום לטובת הקהילה עם בניית ספסלים ושולחנות לפינות הציבוריות, והיענות לכל בקשה לעזרה. כיום הוא עסוק בהכנת צעצועי עץ לנינים החדשים, וממש לאחרונה הכין שולחן וספסלים לפינת הישיבה של הפרלמנט.
אתי מעידה על עצמה כי היתה בעבר "תולעת ספרים" של ממש וכיום את מקום הספרים החליפה צפיה בסרטים וסדרות בטלוויזיה.
מסורת משפחתית
ארוחת יום שישי משפחתית: הבית של אתי ויעקב הוא בית פתוח ומארח בכל ימות השבוע. בימי שישי הם מקפידים לארח את המשפחה המורחבת לארוחת יום שישי, כשאתי מפליאה בהכנת המטעמים. אתי מספרת: "בחגים אנחנו חוגגים באווירה משפחתית עם המנהגים מבית אבא ואמא ומלמדים את הנכדים את כל המנהגים והתרבות ע"י סיפורים, מנהגים ומאכלים הייחודיים לכל חג".
אביה של אתי נהג לברך אותה ואת משפחתה באמרה “אללה מעאכ” (השם איתכם), ברכת הדרך בערבית, ברכה שאתי מעבירה הלאה ומברכת איתה את כל יוצאי ביתה. “האמונה והברכות של ההורים שלנו מלווים אותנו בכל צעד” מספרת אתי.
הפינוי והחזרה הביתה
“בזמן המלחמה האחרונה שנאלצנו להתפנות ולעזוב את ביתנו ,החלטנו להישאר קרובים לבית. התגוררנו בדירה ששכר החתן דני בנהריה” נזכרת אתי ומספרת כי הקפידה להגיע הביתה מידי כמה ימים כדי לטפל בבית, בגינה ובחתולים. "לאחר מספר שבועות עברנו למלון אקוודוקט ברגבה התגוררנו בדירת החדר במלון כ- 14 חודשים, שם הכרנו מספר רב של חברים וקיימנו חיי חברה ענפים.
בפברואר 2025, עם החזרה הביתה, חשנו שמחה רבה ורווחה גדולה לחזור לפינה החמה והאהובה שלנו".
מה אתם מאחלים לעצמכם להמשך?
להמשיך להיות בריאים ומאושרים יחד. "שהמיטה לא תהיה ריקה" מברכת אתי, ומסבירה "שתמיד נמשיך להיות ביחד. והאמת שככל שהזמן עובר והדברים שאיתם התמודדנו - הזוגיות שלנו רק הלכה והתחזקה".
מה תרצו לאחל ליישוב, לקהילה?
"שהקיבוץ והקהילה בראש הנקרה ימשיכו לשגשג, לפרוח ולשמור על ה"ביחד" המיוחד, ושכל חברי הקהילה יהיו מבורכים ומוגנים".
~ ~ ~
“פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות קהילתי.
נשמח להגיע גם אליכם 🫶 הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .
כל הראיונות, כאן >>.
