08/09/2026
מי במשפחה
אליזבט (57) - מורה לחינוך גופני, מחנכת ומלמדת מתמטיקה ב"חופי הגליל".
ים (29) - מהנדסת בניין, גרה בתל אביב.
בר (26) - מזה שלוש שנים חיה ועובדת במיאמי.
קרלוס ( 63) - בן זוגה של אליזבט, חבר קיבוץ גבעת-עוז.
פיתה (5.5) - כלבה חרדתית שאומצה לפני שנה וחצי, ומאז נביחותיה הלא ברורות הפכו לסימן היכר ברחבי השכונה הצפונית…
למה דווקא ראש הנקרה
אליזבט נולדה וגדלה בכפר סבא.
גירושי הוריה והמריבות הבלתי פוסקות ביניהם גרמו לה להעדיף לנדוד בין בתי חברים, עד שבגיל 14 עשתה מעשה והודיעה להם: "אני עוזבת".
פנימייה לא באה מבחינתה בחשבון, קיבוץ דווקא היה זכור לה כמקום כפרי וירוק - וכך, עלתה על אוטובוס והגיעה למדור ילדי החוץ של התק"ם בתל אביב. כשנשאלה שם לאיזה קיבוץ היא מעוניינת להגיע, ענתה: “הכי רחוק שאפשר”.
זה היה בחודש יוני, לא נותר הרבה זמן עד תחילת שנת הלימודים, ולכן החליטה הבחורה מהתק"ם לשלוח פניות עם הכיתוב "דחוף" לחמישה קיבוצים בבת אחת, כל אחד בקצה אחר של המדינה.
ראשונים לענות היו אנשי ראש הנקרה. שכבת הגיל של אליזבט בראש הנקרה, כיתת דרור, היתה כיתה מצורפת שמנתה אז 11 בנים ורק 3 בנות. קליטת בת נוספת התאימה להם בול. וכך, שבוע לפני תחילת הלימודים, הגיעה אליזבט לראש הנקרה. שושי שחף (מטפלת הכיתה) קיבלה את פניה, וכעבור כמה ימים פגשה גם את בני הכיתה שחזרו מקייטנת הקיץ. בהמשך הצטרפה למשפחת יעקובוביץ שהייתה לה למשפחה מאמצת.
"קיבלו אותי מאוד יפה בקיבוץ, והשתלבתי בקלות", נזכרת אליזבט. "הרבה משכבת הוותיקים, חלקם כבר לא איתנו, עטפו אותי ודאגו לי".
נקפוץ כמה שנים קדימה:
רגע לפני שאליזבט יצאה לטיול-של-אחרי-צבא התחדש קשר ישן בינה לבין גל תרזי. היא יצאה לטיול המתוכנן אך חתכה ממנו כדי לבקר את גל שהיה אז בפיליפינים מטעם התרביות. "באתי לשבועיים ונשארתי שנתיים", היא מספרת.
את סיום התקופה בפיליפינים קינחו אליזבט וגל בטיול גדול באוסטרליה וחזרו לראש הנקרה לבדוק אם כאן המקום בו ירצו להמשיך את חייהם. אך בתום שנה בקיבוץ, במהלכה ערכו כאן את חתונתם, הם החליטו לעזוב. תחילה גרו בעמק הירדן ומשם עברו לבית משלהם במושב רמות, כשבינתיים השלימה אליזבט לימודי חינוך גופני באוהלו, וים, בתם הבכורה, נולדה.
הבית הבא של המשפחה הצעירה היה בניקרגואה, לשם עברו בעקבות עבודתו של גל. שם גם נולדה בר, בתם השנייה.
בתום חמש שנים בניקרגואה החליטה אליזבט לחזור עם הבנות ארצה, לראש הנקרה, בעוד גל נשאר שם. מירה ותרזי, שזכו סוף סוף שהנכדות יהיו לידן כאן בקיבוץ, קיבלו את השלוש באהבה גדולה לתוך המשפחה, ועזרו לאליזבט בהתאקלמות ובגידולן של הבנות.
כעבור כמה שנים של חיים בנפרד ובמרחק, החליטו אליזבט וגל להתגרש.
"בעשר אצבעות סללתי את דרכי ואני גאה על כך" מסכמת אליזבט. "יש לי כאן את הבית שלי, יש לי את הבנות המדהימות שלי, ואת קרלוס".
עיסוקים ותחביבים
בהכשרתה אליזבט מורה לחינוך גופני ומורה לשחייה. היא גם הנדסאית תעשייה וניהול ומורה לימאות, אבל אלה נשארו עד היום בגדר תעודות בלבד.
"מקום העבודה הראשון שלי בקיבוץ היה הרפת, שם בחרתי לעבוד במסגרת יום העבודה השבועי שהיה לנו בתיכון. עבדתי עם ריצ'ארד, עם חיים קריאו ואחרים. עוד הרבה אחרי שסיימתי את העבודה שם, המשכתי לעשות תורנויות חליבה" נזכרת אליזבט.
כשחזרה מניקרגואה התחילה לעבוד במצפה, משם המשיכה לעבודה בחברת הילדים: "היו איתי בצוות חברת הילדים סוזי משה ז"ל, חיים לוי, ואן אלפסי. בבקרים הייתי מחליפה מורים ב'חופי הגליל'. ב"חופי הגליל" ראו כי טוב, והציעו לי להצטרף כמורה מן המניין, ומאז אני שם. כיום אני מחנכת כיתה, מורה לחינוך גופני, מנהלת את פינת החי, מנהלת את הספרייה, אחראית על הטיולים, על הביטחון ועל הזהירות בדרכים. וכשמגיע החופש הגדול אני בבריכה - מלמדת שחייה".
בשעות הפנאי אפשר למצוא את אליזבט שוחה, מפעילה ערב בברברה"ן כחלק מצוות המתנדבים הוותיק.
בעבר, בזמן שבנותיה היו בצבא ייסדה מחדש את תפקיד אחראית צעירים וחיילים, אותו מילאה במשך שמונה שנים: "כשים התגייסה לצבא הבנתי שהחבר'ה מסיימים יב', מתגייסים או יוצאים לשנת שירות, נפוצים לכל עבר, ואין אף אחד שדואג שיישמר הקשר בינם לבין היישוב. החלטתי לקחת על עצמי את התפקיד ואפילו הצלחתי להשיג תקציבים. כשהתחלתי לחנך ב"חופי הגליל" והלו"ז שלי נהיה עמוס יותר, פרשתי מהתפקיד, ולשמחתי יש מי שלקחו על עצמן את המשך הובלת ועדת צעירים וחיילים".
עוד בלו"ז של אליזבט תמצאו את אימוני ומשחקי ה"מאמאנט", קבוצת הכדור-רשת האזורית. ניתוח שעברה אילץ אותה לקחת שנת חופש מהקבוצה, אבל היא כבר מוכנה וערוכה לחזור למגרש ובעיקר לקבוצת הבנות שבה יש לראש הנקרה ייצוג מכובד: רותי חפץ, מיה אלסר, מרב יהודאי, ברנית שלו ואליזבט.
מקום נוסף בו אפשר לפגוש את אליזבט (בתקווה שלא תזדקקו לכך) הוא ליד הגה האמבולנס, כחובשת מתנדבת במד"א.
ואם היא לא באחד מכל אלה, או בסיבוב היומי עם הכלבה (כי תמיד אצל אליזבט המשפחה כוללת גם כלבים), היא כנראה עם קרלוס. אצלו בגבעת עוז, אצלנו בראש הנקרה, או מטיילים בארץ ומחוצה לה.
ראש הנקרה שלי
"אני מחוברת חזק למקום. אבל אני כאן לא בגלל הקיבוץ אלא בגלל האנשים. כל הוותיקים והמבוגרים שהיו לצידי לאורך השנים מאז שהגעתי לקיבוץ, אנשים שהיו שותפים למסלול חיי ויקרים כל כך לליבי, הם חלק מהשורשים שלי כאן. וכמובן המשפחות שלי - תרזי ויעקובוביץ. לי לא הייתה משפחה פרטית, לכאורה הייתי לבד, אבל התמזל מזלי להיות עטופה כאן באנשים שאוהבים ודואגים לי ולבנות".
איחולים
"לישוב אני מאחלת להמשיך להתפתח בלי לאבד את הנופך המיוחד שלו. דור המייסדים הולך ומתמעט, אנשים חדשים באים, דברים משתנים ומתחדשים, אבל שלא נאבד את ההוויה הייחודית של המקום.
לעצמי אני מאחלת בריאות איתנה, ושבבוא הזמן אמשיך להיות פעילה וחיונית כמו הוותיקים הכרישים המדהימים שלנו.
הרבה דברים קרו בעקבות המלחמה, אבל אם יש משהו שהמלחמה ומה שבא בעקבותיה חידדו לי, ואת זה אני מאחלת לכולם: קחו את החיים בפרופורציות, ואם יש משהו שאתם רוצים לעשות - תעשו. אל תחכו".
~ ~ ~
“פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות קהילתי.
נשמח להגיע גם אליכם 🫶 הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .
כל הראיונות, כאן >>.
