14/06/2026
התרעות פיקוד העורף ששאגו ממכשירי הטלפון שלנו קיבלו את פנינו כשהגענו לביתם היפה של שי ואפרת בשכונת המדורגים. כמובן שנענו להזמנה להצטרף אליהם ל"מרחב מוגן" - גרם המדרגות המוביל למפלס השני של הבית... משם עברנו לסלון ונסחפנו לשעה של שיחה מרתקת עם אפרת ושי, שרק את חלקה הצלחנו להכניס כאן:
מי במשפחה
אפרת (67) - פנסיונרית, מנהלת את מועדון הפרלמנט בישוב.
שי (69) - א הנדסאי מכונות, מהנדס מתקנים בחברת "ברמד".
הילדים:
אייל (46) נשוי להדר, הורים לנכדים המקסימים שלנו: אוהד יובל וסיוון, גרים ביהוד.
טל (44) גר ברמת גן בבית ילדותי.
איך הגעתם לראש הנקרה
שי ואפרת שניהם רמת-גנים, גרו במרחק רחובות ספורים זה מזאת, ולמדו באותה שכבה בתיכון. בדיעבד אפשר לספר ששום דבר מזה לא הספיק, והם היו צריכים להרחיק עד ראש הנקרה כדי להכיר יותר מקרוב...
אפרת עזבה גרעין שהיה מיועד לנווה-ים כדי להצטרף לחבר'ה שלה מבית הספר בגרעין "גל" לראש הנקרה: "הצטרפתי לחבר'ה של גרעין "גל" לדינמיקה קבוצתית, שם פגשתי את דויד מאור ז"ל שהיה המדריך שלהם והוא ניסה לשכנע אותי לעבור לראש הנקרה. באתי ונשבתי".
שי החליט לעזוב את גרעין "גל" כשזה עוד היה רק "מסגרת" (לפני שהוכרז כגרעין), כדי להתגייס לצבא.
כשהוצב בבירנית הרבה להגיע לקיבוץ לבקר את החבר'ה מהגרעין - "אני לא בטוח שאני יודע להגיד למה, אבל הבנתי שזה המקום שבו אני רוצה לחיות" מספר שי. "פניתי לוולול ז"ל, שהיה אחראי אז על כל הדברים האלה, סיפרתי שאני רוצה לבוא לקיבוץ אחרי השחרור מהצבא ושאלתי אם אוכל כבר לקבל חדר בקיבוץ כדי לבוא לכאן בחופשות וסופי שבוע".
שי קיבל חדר, וכשהשתחרר מהצבא נקלט בקיבוץ.
כשהחבר'ה של גרעין גל ירדו לתעסוקה מבצעית בדרום, אפרת הייתה ב"גימלים" ונשארה בקיבוץ, והיה צריך לדאוג לה למקום לינה. מעניין מי זה היה ששלח את אפרת להתארח בדירת הרווקים של שי (החדר הראשון בבית5) כי משם הכל התחיל...
שי חושב שאולי החופשים שבילה בילדותו אצל הקרובים מנחל עוז הם שקרבו אותו לרעיון של החיים בקיבוץ.
אפרת מספרת על עצמה שתמיד היא הייתה מאוד חברתית וחברותית ומתחברת לאנשים, ובגלל זה היא מאוד אוהבת את החיים הקהילתיים. "אני לא רואה את עצמי גרה במקום אחר. ממש לא. זה מקום שאני מאוד אוהבת" היא מסכמת.
עיסוקים
אחרי לימודי חינוך לגיל הרך באורנים השתלבה אפרת בעבודה בגיל הרך שלנו, ועבדה שם עשר שנים. משם המשיכה לתקופה של עבודה במחסן ילדים וסדור עבודה, ובתחילת שנות ה-90 הקימה עם דלית ניר את מתפרת הבית: "ניקיטה". המתפרה קצרה הצלחה בקרב חברי הקיבוץ אך נסגרה כעבור שנתיים בטענה כי אינה רווחית. אפרת יצאה ללימודי סייעות שיניים ובהמשך גם ניהול מרפאות שיניים ובמשך 16 שנה ניהלה מרפאת שיניים בכפר ורדים, ממנה יצאה לפנסיה מעט לפני הפינוי.
כיום, כשהיא בפנסיה, היא מנהלת את מועדון הפרלמנט, המועדון הקהילתי שלנו לגילאים הבוגרים, כשלצידה הדי וצוות מתנדבות שיחד מתפעלות לוז פעילות עשיר ומגוון. "בעבר היתה הפרדה בין מועדון הוותיקים למועדון הצעיר יותר" מספרת אפרת. "כשנכנסתי לתפקיד, אחת המטרות שלי הייתה לחבר ביניהם, ואני יכולה להגיד היום שזה היה הדבר הנכון לעשות". בהובלת אפרת והצוות נהנים חברי הפרלמנט מחוגי תנועה, יצירה, הרצאות, סרטים, טיולים, ועוד...
שי עבד בענף המים של הקיבוץ, יצא ללמוד הנדסת מכונות, וכשחזר תכנן והקים את מפעל האצות. הוא המשיך לשנתיים בתרביות, אחריהן הפך ל"עובד חוץ" כמפקח על פרויקטים שקשורים למכוני ביוב וצנרות, ומשם חבר לפרץ בש להקמת "רה"ן הנדסה" – חברה לשירותי תכנון. אחד הלקוחות המרוצים היה מפעל ברמ"ד, שמשנסגרה "רהן הנדסה" בשנת 1998 מיהר לחטוף אליהם את שי.
תחביבים
"השולחן הזה שאנחנו יושבים סביבו ? אני הכנתי" נותן לנו שי דוגמא לתחביב הנגרות שזנח כשמדפסות התלת-מימד הביתיות הגיחו לעולם וסחפו אותו לעיסוק שכמו הנגרות משלב בתוכו תכנון ויצירה, אבל אין בו גבול לדמיון.
"כל דבר שאני צריכה, אני קודם שואלת אותו אם הוא יכול להכין לי" מספרת אפרת, מראה בגאווה כלים ששי הכין, וממריצה את שי לקחת אותנו לראות במו עינינו את המדפסת בעבודה.
אבל בינינו – לא המדפסת היא הסיפור, אלא הכשרון של שי לעוף רחוק ויצירתי בדמיון, ואז במלאכת מחשבת לתרגם את הדברים לשפת המכונה באופן כזה שבסיום התהליך מתקבל מוצר. כיום עוסק שי בהדפסות תלת מימד גם כתחביב וגם כעסק.
על שולחן האוכל בביתם של אפרת ושי מונחים קנבס גדול, חלקו כבר מצויר, שפורפרות צבע ומכחולים. על הקיר בכניסה לבית מקרמה יפיפייה, והגינה - מדהימה. אלה הממלכות של אפרת. "אני עושה הרבה דברים שקשורים למלאכת יד, מציירת, מטפחת את הגינה והעציצים, וגם מאוד נהנית מבישול ואפיה, ומסדרות טלוויזיה טובות".
על הפינוי והחזרה הביתה
"התחלנו את הפינוי אצל אייל והדר, ולאחר תקופה עברנו לאח של שי ואשתו והתחלנו לחפש דירה להשכרה בצפון. אני ידעתי שאני רוצה לשכור דירה בכפר ורדים כי שם אני מכירה את הקהילה וגם אוכל להתנדב שם" מספרת אפרת. והם אכן עברו לכפר ורדים כששי חוזר לשבוע עבודה מלא ואפרת התחילה להתנדב במרפאת השיניים בה עבדה בעבר ובמרפאת קופת חולים כללית בכפר.
את החזרה הביתה ניצלו שי ואפרת לשיפוץ הבית, ועד שיושלם השיפוץ גרו במה שאנחנו מכירים כבית של דרור שחר ז"ל, במרכז הקיבוץ. "זה היה כשעוד לא כולם חזרו" מספרת אפרת על החזרה לקיבוץ "הקיבוץ הרגיש שומם. היה לי קשה עם זה שאפילו רעש של ילדים אין". אבל המגורים הזמניים במרכז הקיבוץ הביאו איתם גם טוב: "היינו יושבים בחוץ ואנשים עוברים במדרכה, עוצרים להגיד שלום, לפטפט" הם מספרים על השינוי המרענן.
מה אתם אוהבים בראש הנקרה
אפרת: "אני אוהבת את חיי הקהילה, בעיקר עכשיו שאני גם פעילה. ואת המקום המקסים שלנו".
שי: "אני יותר בן אדם של בית. אני אוהב את הנוף שיש לי ואת הפינה השקטה שלי".
אפרת מתגעגעת למפגשים שהיו נהוגים בקיבוץ בשישי בערב, ושי מוסיף כי מבחינה חברתית החיים בקיבוץ השיתופי היו הרבה יותר טובים מאשר הם היום, כשכל אחד לנפשו, ומסכם כי זה אחד המחירים שההפרטה גבתה.
איחולים
"קודם כל שנהיה בריאים. שנינו זקוקים לזה ! ששי ימשיך לעבוד ולהיות עסוק אבל שיהיה לנו גם זמן לעשות דברים יחד. שנוכל להמשיך ליהנות מהקהילה ולתרום עוד כמה שאפשר" מאחלת אפרת לה ולשי. היא מברכת גם על העשייה הקהילתית שמשגשגת לאחרונה בישוב, ומקווה שאנשים ימשיכו לעשות ולתרום, ושהישוב יעלה וישגשג.
~ ~ ~
“פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות קהילתי.
נשמח להגיע גם אליכם 🫶 הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .
כל הראיונות, כאן >>.
