18/05/2026
הגענו לביתם של שמחה וחנה ונשמתנו נעתקת אל מול חלון הסלון ומראה הים.
ביציאה למרפסת מבטנו עולה השמיימה ועוקב אחר בלון אדום בצורת לב המתעופף לו מעלה מעלה. בימים רגילים היינו כנראה מתעלמות מהסיטואציה, בימים אלו חנה ממהרת לעדכן את אוהד הרב"ש, שבלון הליום גדול ממסיבת יום הולדת יצא עמנו למרפסת ועלול להקפיץ את כל הגזרה!!! ככה זה בימים של מלחמה, כולם רגישים ומתוחים וגם השיחה עם חנה ושמחה "צבועה" בחוויות ובתחושות שחוזרות ועולות מה 7.10 ומהפינוי.
עוד לפני שהתיישבנו לקפה סקרנו את הבית המלא שעונים התלויים על כל קיר, חנה ציינה ששמחה תמיד מגיע בזמן והרבה לפני הזמן, והיא לעומת זאת תמיד מאחרת, היא למדה לקח כאשר פספסה את הטיסה לסיני ונאלצה לנסוע שש שעות באוטובוס.
על המשפחה
ברונו הכלב בן ה 17 מסתובב ביננו כאילו מקשיב לשיחה, למרות היותו כבד שמיעה וכמעט עיוור, ניכר שיש לו מקום של כבוד בבית ובקרב המשפחה ☺.
איילת בת 39 נשואה לארז ואמא לגיא נכדם הבכור, חיים בקבוץ מגידו ואיילת מנהלת את המכינה הקדם צבאית "גל" בעכו.
ליאת בת 37 גרה ביערית (שלומי) עובדת באגודת הסטודנטים במכללת הגליל המערבי, שחקנית כדורשת ועושה הרבה מילואים כתומכת לחימה.
אייל בן 28 עובד במסעדת "מונה" בירושלים כטבח בפס הקר "בשלן כמו אבא שלו", אייל עבר ממש בימים אלה לירושלים.
שמחה בן קיבוץ אפיקים, 70 "רוכב אופניים.... ומדריך מעולה".
חנה בת 66 רמת גנית, למדה בתיכון בליך המצוין, גננת ואשת חינוך שתמיד אוהבת ללמוד ולגעת בשלל חומרים (מוזמנים לראות את השרפרף היפיפייה בביתה שקלעה בחוטי מקרמה).
שאלנו על הפינוי וכאן שמענו את סיפורו של שמחה שהדריך טיול בספרד וב 7.10 ניתקע עם הקבוצה באירופה, כשחזר סוף סוף לארץ ורצה לחזור הביתה לראש הנקרה ממש הכריחו אותו להתפנות (חנה כבר הייתה בקרית ביאליק). טעמו המר של הפינוי נשאר בפיו של שמחה, שמביע בגילוי לב את תסכולו.
נראה שהתקופה הייתה מלאת שינויים כי בה בעת שמחה החליט לצאת לפנסיה ולעשות "cut" גם על ההדרכות ועתה הוא "רק" תלמיד במכון אבשלום ולדבריו לא יחזור להוביל קבוצות (עושה רושם שמי שלא יצא עם שמחה לספרד, הפסיד מדריך בחסד).
שאלנו איפה נפגשתם ? וכאן נמרחו החיוכים ועלו הזיכרונות, דמיינו את הקיבוצניק מדריך בבית ספר שדה חצבה, פוגש צעירה רמת גנית סקרנית ומלאת חן... כן כן שם בדרום התחילה האהבה והמשיכה וטיפסה צפונה לראש הנקרה.
הם זוכרים את השיחה עם גיל ליבני ז"ל מועדת קליטה שקלט אותם. הם נשאלו "מה הם הולכים לעשות בקיבוץ?" שמחה הכריז לעבוד בבננות!!! וחנה הודיעה לימודים באורנים!!! ואבא שלי יישלם, וכך שניהם התקבלו לקיבוץ ושמחים על כך עד היום.
שאלנו את חנה איך הגיע הרצון להיות גננת? חנה סיפרה לנו על עבודתה כנערה בקייטנת קיץ בגנים של תל השומר שם החליטה שזו תהיי דרכה המקצועית, והיא מאמינה עד היום בחשיבות הטיולים בטבע, בחצר ובלמידה דרך התנסות וחקר.
אך חנה אינה רק "הגננת המיתולוגית", שנים הייתה חברה בוועדות, לימודים, רווחה חינוך (חזרה לכך גם בימים אלו), היור"ית של הקרן לערבות הדדית והקרן לסיוע הדדי. שמחה טורח לציין שהיא מתנדבת סדרתית והוא תומך בה מרחוק ☺.
לחנה ושמחה מעגל משפחתי נוסף, בדמות השכנים מלמטה רעיה ואהוד. בימי הקורונה הם "מיסדו את יחסיהם" ומאז הם חוגגים יחד חגים, וכמובן נפגשים לארוחות שישי. כמו שאנו יודעים "טוב שכן טוב מקרוב רחוק" והרביעייה הזו הם שכנים טובים וקרובים בכל המובנים.
שאלנו מה אתם רצים לאחל לקיבוץ? וכאן שוב גלשה השיחה בהובלתו של שמחה:
רוצים לראות קהילה צומחת יחד הרחבה וקיבוץ
שנצליח לשקם את עצמנו אחרי שבר הפינוי
שהנוי יחזור לשגשג ולא יחנו יותר רכבים על הדשא!
שבניית הממד"ים תסתיים כבר
שנשוב להיות קיבוץ חזק וגאה.
יצאנו מהשיחה עם הבנה עמוקה יותר לתחושות ולמחשבות של אנשים שפונו מביתם, על הקשיים שחוו ועם הכוחות לחזור הביתה, ובעיקר בעיקר? עם חוויה של זוג "לא צעיר" שעדיין מצחקק אחד לשני כאילו אהבתם בת עשרים..... תענוג!.
~ ~ ~
“פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות קהילתי.
נשמח להגיע גם אליכם 🫶 הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .
כל הראיונות, כאן >>.
