26/04/2026

מראיינות: נעמי שרוני וסמדר כרמון.

ערב גשום, באמצע המלחמה יוצאות לחפש את הבית של משפחת יעקובוביץ
נכנסנו ונגלו לעיננו ציורים מרהיבים העוטפים את הקירות ומשטחי רקמה מיוחדים וביניהם  ציור עצי הברוש התברר כנוף בדרך למושב מולדת לביקורי הנכדים.
מהמרפסת התגלה
נוף הנקרות היפה והמוכר 
על השולחן חיכה מטעים וסלט פירות מרענן שחיממו את הלב והנפש, וכך התחלנו לדבר.
 

על המשפחה
ללילי (79) ושלמה(80) הגרים בראש הנקרה מאז 1964.
ארבעה ילדים:
דותן (56), נשוי+3 גרים במושב מולדת
שגיא(54), נשוי+2, גרים בתלמונד
רעות(47) נשואה+2, גרים בחריש.
מורן(46), בן זוג של אורית שפרן.

אנחנו פה בקיבוץ כבר מעל ששים שנה.
שלמה מרמתיים ולילי מיפו.
הגענו לראש הנקרה עם גרעין "נחל נקרות" וכך הפכנו לזוג.
בחיוך הם אומרים 
אחד על השני "שהוא /היא התחיל /ה איתי".
 

חברי הגרעין היו קבוצה מאוד מגובשת. עד היום אנחנו יוצאים לטיולים נפגשים מכל רחבי הארץ. וגם בקיבוץ נשארו לא מעט חברים.( משהלה ושריקה טוביה ואילנה, דרורה ושאול ועוד…...

צו התנועה- עובדים ומגויסים לאן שצריך! 
לילי מספרת שלמדה טיפול לגיל הרך בבית ברל,
אבל היו צריכים מטפלת ליסודי- 
אז זה מה שעשתה.
"אהבתי מאוד את הילדים והשקעתי הרבה מאוד בעבודה.
הייתי מגיעה בשש בבוקר, מחליפה את שומרת הלילה ונמצאת איתם עד אחר הצהרים." 
במלחמת יום כיפור,התקשרו אלי,
"לילי, החלה מלחמה, אוספים את הילדים נכנסים למקלט"
היתה לנו כמטפלות אחריות מאוד גדולה מול הילדים וההורים.

לאחר 20 שנות עבודה  בחינוך עברה לעבוד בתחום התיירות במשך 15 שנים. 
בהפרטה למדה ניהול משאבי אנוש בחיפה. עבדה כ-10 שנים במפעל התרביות בתחום.

לעבוד כאיש שרות זה מאוד קשה- מתוך נסיון אישי!
שלמה מספר, אחרי הצבא עבדתי כנהג בקואופרטיב של הקיבוצים . העבודה דרשה ממני  המון שעות כך שבקושי ראיתי את המשפחה. ולכן אחרי הלידה של בני הבכור ביקשתי לסיים.
ב 1971 חזרתי לקיבוץ ועבדתי כחצרן. חצרן הוא בכל מקום מושיט יד, מכיר ויודע מהכל על הכל", הוא אומר בחיוך. כל מי שפגשתי בשבילי הקיבוץ ביקש תיקון בבית.
ב-1972 התחלתי את העבודה בחשמליה של הקיבוץ ללא ידע מוקדם. 
1980-82 - סוף סוף יצא ללמוד בצורה רצינית הנדסאי חשמל במדרשת רופין.
שלמה מספר בזמן מסוים חשבתי לעזוב את הקיבוץ בסוף החלטנו להישאר ונולדו לנו עוד שני ילדים, 
לאחר כ-20 שנה יצאתי לעבודה במפעלי מלאות כסגן מנהל מחלקת חשמל של כלל מלאות,
תוך כדי עבודה במלאות למדתי בערב ניהול עסקים,
התבקשתי לעבוד בקיבוץ כמנהל מעבדה במפעל תרביות מעבדה באופקים ומעבדת האם בראש הנקרה.

ההפרטה- פתחה לי דלת 
שלמה יצא שוב לעבוד בחוץ ובזמן ההפרטה בשנת 2000 היה הפרויקטור של שיוך הדירות, ומנהל תשתיות תפקיד מאוד מעניין וקשה העוסק בהרבה נושאים סטטורים  בנוסף פתח עסק עצמאי עדין פעיל ומה נותן לו הרבה כוח.

אמנות לפני הכל
הבית מלא בכל היופי מעשה ידיה של לילי. פסלים, רקמות מרהיבות, ציורים מרגשים ויפים.
לילי מספרת שתחום האמנות צובע כל דבר שעוסקת בו.
גם בחינוך שעבדה כמטפלת 15 שנה, גם בתיירות בנקרות. 
תמיד למדה ולקחה קורסים באומנות במכללת אורנים.
נסעה לאיטליה לשבועיים השתלמות בפיסול שיש פררה.
ב 1978 - קיבלה אישור מהקיבוץ לעסוק באמנות יום בשבוע. וכשיצאתי לפנסיה האומנות הפכה להיות החלק העיקרי של חייה.
והיא נזכרת שמלאכות היד היו תמיד חלק בתוך המשפחה שלה. 
 

זמן הפינוי- עברנו בשלום
התחלנו במלון בבית אורן שם היו היחידים מהקיבוץ עם חברים שהכרנו ממצובה ומנרה. 
אחרי חצי שנה כששברה את היד התקרבו הביתה לקבלת טיפולים, עברו לשבי ציון, שם לילי עשתה חוגי רקמה לנשים והתחברנו לאנשים. 
החזרה הבייתה עברה בהדרגתיות. בהתחלה הרגישה מעופפת .ממקום שמגישים לך הכל אתה צריך להתאפס ולעשות הכל. אבל פה זה הבית!.
 

שלמה הוא איש של פרוייקטים
אם אין לו מה לעשות - הוא משתגע.
כששבנו הבייתה מהפינוי שלמה החל לבנות את המרפסת בחוץ. "זה נתן לי כח, תקווה ועיסוק"
וללילי  הפעילויות בפרלמנט מאוד עזר עם החזרה. 

 

מאחלים לראש הנקרה
שתהיה אווירה ויחסים טובים בין כל תושבי הקיבוץ וההרחבה.
שתמשיך העזרה ההדדית בין האנשים. - זה אוצר גדול!
שבנים צעירים יקחו את המושכות ושתהיה המשכיות לראש הנקרה.
 

לעצמינו - בריאות ואושר, נכדים ונינים.  שקט ושלווה בראש הנקרה ובמדינה

~ ~ ~

“פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות קהילתי. 
נשמח להגיע גם אליכם 🫶 הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .

כל הראיונות, כאן >>.