08/03/2026

מראיינות: נעמי שרוני ושלי רותם.

"זה מאזן אותי…"
נכנסים לבית, מרפסת פתוחה  לנוף הים האינסופי, בבית ריח מרק טעים בו התכבדנו.
ושיבולת משתפת- הדבר שאני הכי אוהבת בתקופה הזאת, הוא "לשבת בנחת על המרפסת, להביט על הים ולא לעשות כלום". 
"זה מאזן אותי" אומרת שיבולת.
שרובנו יודעים שהיא חיה בקצב ועשייה כמו של עשרה אנשים.
 

שיבולת (65) בת קיבוץ גליל ים, הגיעה לראש הנקרה בת 19 ונישאה לאודי.( גרושים משנת 2003).
משפחה עם שלושה ילדים שכולם עוסקים בנושאי הים והספורט:
יותם (45) מדריך טיולים, גר בקיבוץ, נשוי לחיית, שלשה ילדים: ארי (9), והתאומים אלון ודורון (7) 
נופר (43) ייצגה את ישראל בתחום השייט בשתי אולימפיאדות, היום מדריכה ומאמנת בתחום. גרה בשדות ים, נשואה לאמיר. שתי בנות: נגה (4.5), הילה(2.5)
תכלת (37) חיה בקיבוץ עם בן זוגה יניב. עובדת ב"אתנה" ומורה לחינוך ימי.

לשאלתנו "איך זה לחיות עם השם "שיבולת", עונה שיבולת: בילדות זה היה סיוט, כל הקיבוץ שר לי "שיבולת בשדה",רציתי להחליף את שמי. לימים הבנתי שהשם שלי הוא יתרון, שתמיד יזכרו אותו!

הגעתי לראש הנקרה…
הכרתי את אודי בגיל 16, במדבר יהודה בטיול שנתי של חטיבת בני הקיבוצים, אני מגליל ים ואודי מראש הנקרה.
אודי הזמין אותי לקיבוץ ולקח אותי בליל ירח מלא לשבת על הסלע הלבן (רגל הפיל), שבה אותי בקסמו בערב רומנטי במיוחד ומאז אני פה.
בגיל 19 נשאנו,  גרנו כשנה בגליל ים, שם נולד יותם, ומהר מאוד (1980) עברנו לראש הנקרה.
החברים קיבלו אותנו מאוד יפה ונתנו לי תחושה של בית.
שנתיים אחר כך התקבלנו לחברות בקיבוץ. 

עבודות, נתינה, התנדבות
בהתחלה שיבצו אותי לעבודה בבית ילדים.
לא אהבתי את העבודה.
ביקשתי לעבור לרפת, זה היה חלום שלי לעבוד עם הפרות. התעקשתי, התעקשתי עד שקיבלו אותי. עבדתי 10 שנים ברפת, (מגיל 27 - 37) מתוכם 3 שנים כמרכזת הענף. תקופה שאני מאוד, מאוד גאה בה.

חבר אחד בקיבוץ אמר לי: "מה שחשוב בקיבוץ זה לא במה אתה עובד, אלא במה שאתה עושה אחרי העבודה" התנדבות בוועדות, חברות בהנהלה, תפקידים בקהילה, מעורבות, נתינה. וכך עשיתי.
את המסרים קיבלתי מהבית מאבא שלקח על עצמו תפקידים ציבוריים בלי סוף והאמין באמרה: "הסיפוק האישי שלך יבוא ממה שאתה נותן לאחרים ותורם".

"כל דבר שעשיתי שינה בי משהו!"
תחילת שנות ה- 80 הייתה תקופה מאוד מאתגרת בה פסקה הלינה המשותפת. הייתי מעורבת בתהליך. המעבר היה הדרגתי, שיחות, הסברים, היו גם הרבה שגיאות בתהליך.
1994- יצאתי ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה ואנגלית. בסוף 1996 נכנסתי לרכז את החינוך החברתי (א' - ו' ).
2000-2003- נבחרתי להיות מזכירת הקיבוץ, הייתי בת 40, חשבתי שאני יודעת הכל ואני מנסה להוכיח את זה עד היום (אומרת בחיוך).
תקופה מאתגרת של שינויים והפרטת הקיבוץ. היו ונשארו עד היום אנשים שלא רצו ואולי מתחרטים על ההפרטה.
2003-. כל חיי הייתי בעלת מודעות פוליטית מפותחת… לאחר רצח רבין הגברתי מאד את פעילותי. בסוף שנת 2003, עם סיום תפקידי כמזכירת הקיבוץ,  נבחרתי להיות מזכירת מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה. התפקיד כלל משרד בתל אביב וגיחות מרובות לכנסת וסיבובים בכל רחבי הארץ. עבודה מרתקת, מעניינת. הכרתי אלפי אנשים חדשים, תחומים שונים.
אבל זה לא באמת בשבילי פוליטיקה, אגו, תככים, כאבי ראש.
2006-  יצאתי לשליחות של הסוכנות היהודית באוסטרליה, תקופה מדהימה של למידה מתמדת ונתינה. יצאתי לשנתיים וחזרתי אחרי 4 שנים.
משנת 2010 ועד תחילת 2024- הייתי (עם הפסקות) מנהלת קהילה במספר קיבוצים נוספים .
בשנת 2013- יצאתי "לטיול הגדול", לדרום אמריקה, למספר חודשים.
משנת 2015 ועד היום- מרכזת את השכרת הדירות והעסקים הקטנים בקיבוץ, במקביל לניהול קהילות, כאמור.
2021-2023 התפקיד האחרון לפני הפנסיה- מנהלת קהילה בנחל עוז, תקופה שהסתיימה במלחמת 7.10.23. הקיבוץ עבר טראומה, 15 נרצחו, חלקם בשבי. הכרתי שם כל אחד ואחד. תקופה קשה ביותר. נשארתי שם עד שהחליפו אותי בתפקיד בינואר 2024.

היום אני שוב בראש הנקרה. ההחלטה על החזרה הביתה היתה קשה. כשהבנתי שהילדים חוזרים  חזרתי (במרץ 2025). 
ממשיכה לנהל את ההשכרות ומפנה זמן לתחביבים ולמשפחה.

המשפחה, הילדים, הנכדים

הילדים שלי גדלו בידיעה שלאימא יש תחושת שליחות והיא לא לבד, זה באווירה הקיבוצית להיות שליח. 
אני גאה מאוד בילדים שלי, כל אחד מהם תורם לסובב אותו, עושה למען הכלל. (ממשיכי דרכי, ממשיכים את הדרך של אבא שלי).
הנכדים שלי גורמים לי אושר רב, פעם בשבוע שומרת על הנכדים מראש הנקרה ופעם עם הנכדים משדות ים. 
בימי ששי וחגים נפגשים לארוחת ערב משפחתית.

תחביבים

לקרוא הרבה,לשמוע מוזיקה, לפתור תשבצים מסובכים. 
אוהבת לטייל בארץ ובעולם, במסעות וטרקים בטבע, לבד וביחד… והכי הכי להיות עם הנכדים. 
אוהבת שהילדים יוזמים טיולים מיוחדים כמו פסח במדבר, בסגנון היציאה ממצרים, או כשכל המשפחה מתארגנת לבילוי משותף. 

אני מאחלת
לראש הנקרה אני מאחלת שאנשים יאהבו ויהיו קשובים אחד לשני.
שתהיה עוד הרחבה, עוד דור חדש, שיצטרפו אנשים מעניינים ותורמים לקהילה.
לעצמי אני מאחלת בריאות, עוד טיולים ומסעות בארץ ובעולם, להמשיך להיות חיובית וכמובן, נחת מהילדים והנכדים.

~ ~ ~

פרויקט “פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות כאן אצלנו בראש הנקרה. 
נשמח להגיע גם אליכם 🫶. הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .

כל הראיונות, כאן >>.