22/03/2026
מי במשפחה
אורית - מטפלת במוסיקה וזמרת יוצרת.
דייב - מאמן בני נוער לחיזוק כישורים ובטחון עצמי, מטפל במבוגרים וילדים המתמודדים עם גמגום.
הילדים:
מיתר (22) נשואה, לומדת הנדסה תעשיה וניהול בטכניון. סולנית בלהקת הטכניון.
עיטם (19) חייל בהנדסה קרבית..
מידן (16) תלמיד בסו"צ.
יהב (10) לומד בירושלים.
בן דוד של דייב שהיה חניך של אורית ביאס"א (התיכון למדעים ולאמנויות), הודיע יום אחד לדייב שהוא רוצה להכיר לו מישהי שחייבים! שתהיה במשפחה שלהם. כשאורית הסכימה דייב התקשר, והשאר ? היסטוריה…
למה דווקא ראש הנקרה
לאורית שגדלה בקרית ביאליק ידעה תמיד שהיא רוצה בית מול הים, בישוב קהילתי קטן, דייב שגדל בבת ים חלם על בית בגליל. חודש אחרי שהתחילו לצאת, כשיצאו מביקור אצל חברה של אורית, נתקלו בשלט גדול שמבטיח בית בגליל, מול הים…
הבית שהיה בעין יעקב לא מצא חן בעיניהם, אבל אז הגיעו לראש הנקרה. בראש הנקרה באותה תקופה עדיין לא התחילה בניית הבתים בהרחבה מישהו שפגשו נתן להם את הטלפון של צביקה צוקר והציע להם להתקשר אליו מידי פעם, לבדוק מה התקדם. אותו מישהו נתן גם לצביקה צוקר את הטלפון של דייב ואורית, והוא זה שיצר קשר כעבור מספר חודשים לעדכן אותם שיש שטח למכירה ולהזמין אותם לועדת קבלה
.
ב 2003 עברו דייב ואורית לראש הנקרה, ועד שתושלם בניית הבית שלהם בהרחבה, כמו תושבים נוספים מוותיקי ההרחבה, שכרו דירה ב"חורשה".
עיסוקים
אורית מטפלת במוסיקה בהכשרתה, עובדת בבית ספר “בן צבי” בשלומי ובמקומות נוספים. כמטפלת באומנויות היא משמשת רכזת קשרי ממשל ביה"ת (אגודת המטפלים באומנות), ומרבה להשתתף בדיונים בכנסת הנוגעים לתחום.
בנוסף, כיוצרת מוזיקלית, סינגר סונגרייטר, היא שותפה ומופיעה בפרויקטים מוזיקלים שונים, וממש עכשיו מוציאה את אלבומה השלישי "תורה של שמחה". אלבום שעוסק בפינוי, בחטופות, בשואה, וכולל גם שני שירים שנכתבו במסגרת “מקורוק - מטה אשר ונהריה”. בימים אלה היא כבר עובדת על האלבום הבא.
את עיסוקיה המוזיקליים הביאה אורית גם אלינו לישוב - לאורך כל השנים ניגנה ושרה בארועי תרבות וקהילה וכיום היא מנגנת ושרה בלהקה המקומית החדשה שקמה והספיקה כבר לתת את הופעת הבכורה שלה בחג המשק האחרון.
דייב מחלק את זמנו בין הקליניקות בראש הנקרה, בקריות, בתל אביב ובירושלים. הוא מאמן ומלווה בני נוער לחיזוק כישורים ובטחון עצמי, ומטפל בילדים, נוער ובוגרים המתמודדים עם גמגום וקשיי דיבור.
מסורות מיוחדות במשפחה
גם דייב וגם אורית גדלו בבתים חילוניים.
כשהיתה בת 12 התחיל להטריד את אורית שאין אף סממן יהודי בבית, והיא מחליטה להתחיל להדליק נרות.
במהלך כל השנים מאז התקיים בתוכה דיאלוג פנימי בנושא, אך רק אחרי שעיטם נולד היא מחליטה לעשות צעד נוסף - להפסיק לעבוד בשבתות. בהריון עם מידן הוסיפה קריאת תהילים, כעבור זמן החליטה שהיא גם מפסיקה לנהוג בשבתות ואחרי שיהב נולד ויתרה גם על הנסיעות בשבת. משדייב נכנס גם הוא לעניינים החליטו יחד להתחיל לשמור שבת. לילדים נתנו את החופש לבחור למה ואיך הם רוצים להצטרף.
כיום רק אורית ומיתר ממשיכות להקפיד על שמירת השבת. דייב מספר כי הדיאלוג עם שאלת הכח העליון ממשיך להעסיק אותו, אך בתהליך שעבר במהלך השנים, והתחזק עוד יותר מאז ה 7.10, ברור לו שהתשובה לא נמצאת בדת.
דייב ואורית מודים שההתנהלות בבית מעורב הרבה יותר מאתגרת ומורכבת, אך מאפשרת לכל אחד לנהוג על פי אמונתו, גם אם זו לעיתים משתנה. מבחינתם כל זמן שהקרקע היא אהבה והסובלנות מובילה, הכל אפשרי.
עד היום, כמשפחה, הם לא מוותרים על הקידוש בערב שבת, ועל הימנעות משימוש בטלפונים במרחב המשותף במהלך השבת.
דבר נוסף שממשיך איתם לאורך השנים הוא אירוח המפגש השבועי של הרב בן אליהו עם תושבי ראש הנקרה, מפגש הנערך מידי יום רביעי בביתם.
גם המוסיקה מרבה להתארח אצל משפחת למלמן, ולא רק בגלל עיסוקיה המוזיקליים של אורית: "לא צריך הרבה כדי שנשלוף כלים ונתחיל לשיר" היא מספרת. בעבר פתחו אורית ודייב את ביתם לאירוח הופעות של אמנים שהסכימו להצפין עד לביתם כדי להופיע בפני תושבי ראש הנקרה והאזור.
מה במיוחד אהוב עליכם בראש הנקרה
"הקהילה מקסימה, הנוף מהמם, החיבור בין הטבע לאדם שמהלך קסם, והבית שבנינו לנו כאן" מסכמים דייב ואורית.
הפינוי והחזרה הביתה
הפינוי הוביל את המשפחה למלון בטבריה, ומשם, כעבור חודש, עזבו לטובת דירה שכורה בירושלים, כדי להיות קרובים לעיטם שלמד בתיכון יאס"א.
הסצנה המוזיקלית שאורית פגשה בירושלים הייתה בדיוק מה שכל כך חסר לה בצפון הרחוק. היא התחילה להיות מעורבת שם בפרויקטים מוזיקליים והרבתה להופיע. "הפעילות המוזיקלית היוצרת בירושלים התבררה כמאוד ענפה, ההגשמה המוזיקלית שלי קיבלה תפנית אדירה שם" היא מספרת
דייב המשיך לאורך כל התקופה לקבל לקוחות בקליניקות השונות שלו ברחבי הארץ. מיתר היתה במילואים, מידן התגורר אצל אמא של אורית בקריות והמשיך ללמוד בסו"צ, ויהב השתלב בבית ספר בירושלים.
"בהתחלה, כל פעם שהייתי באה לכאן הייתי פורצת בבכי - על הריחוק מהבית ועל כל הסיטואציה הבלתי אפשרית" נזכרת אורית בביקורים בבית בראש הנקרה בזמן הפינוי.
הידיעה שאפשר לחזור הביתה תפסה את דייב ואורית במצב לא פשוט - דייב רצה לחזור מיד שהתאפשר ואילו לאורית היה קשה לוותר על כל מה שהיה לירושלים להציע לה, וגם המצב הביטחוני באזור עדיין הטריד אותה.
"עדיין לא ממש חזרנו" מספר דייב. חלק מהשבוע הם נמצאים בירושלים, שם יהב ממשיך ללמוד, וחלק בראש הנקרה. את סופי השבוע הם משתדלים להעביר כאן בקיבוץ.
איחולים
לעצמם מאחלים דייב ואורית להמשיך לגדול ולהתפתח, כיחידים וגם כמשפחה. ושכל אחד יצליח להגשים את חלומותיו וימשיכו לנסות להשפיע טוב על אחרים.
לראש הנקרה הם מאחלים שאנשים ירגישו בנוח לבטא את עצמם ושתהיה אוזן קשבת לכולם. “שהיישוב והקהילה ימשיכו לגדול ולפרוח, ושהקהילה תמשיך להיות חזקה ושופעת במיזמים קהילתיים”.
~ ~ ~
פרויקט “פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות כאן אצלנו בראש הנקרה.
נשמח להגיע גם אליכם 🫶. הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .
כל הראיונות, כאן >>.
