10/11/2025

מראיינות: סמדר, שלי ונעמי.

הבית חמים ונעים, מקבלת את פנינו רויטל (47). 

יושבים ומשוחחים עם קנקן תה ותופינים סביב שולחן האוכל.

זיו (12) יושב בסלון לידינו. יניב (50), עדיין בעבודה.

רויטל מחיפה ויניב מקרית ביאליק. היא מנהלת מוצר בדלתא והוא איש תקשורת.

כזוג צעיר, היא מספרת, רצינו שהילדים יחיו באווירה קיבוצית. מכיוון שטילנו הרבה באיזור התלהבנו מהנוף והתחלנו להסתובב ולחפש באיזור מקום לבנות את ביתנו. זה קרה ב 2005 כאשר החלה ההרחבה של הקיבוצים וראש הנקרה הופיע ברשימה. עד אז חשבנו שזה רק "אתר" הנקרות.

התלהבנו מהנוף, מהים ומהטבע. נכנסנו לראות בית לדוגמא והלסת כמעט נפלה לנו , אבל היינו רק בני 25 ו 28 והיה לנו ברור ידינו לא משגת יקר מדי. לשמחתנו חצי שנה אחרי התקשרו אלינו מהקיבוץ לבדוק אם אנחנו עדיין מעוניינים, הבנו שזה סימן.  

באנו, ראינו, התלהבנו וסגרנו.

קנינו את הדגם הקטן ויצאנו לדרכינו בראש הנקרה.

בדצמבר 2005 נכנסנו לבית החדש זוג צעיר ותינוק בן שבועיים- עופר. ומאז אנחנו מגדלים פה את ארבעת הבנים באהבה רבה.

עופר, חייל בן 20, שי ונועם תאומים בני 17.5, לומדים בסולם צור, זיו הצעיר בן 12, לומד ברגבה.

רויטל ממשיכה בחיוך קטן לשתף אותנו שהיא אוהבת עבודות יד שמזינות אותה בנפש ומקווה שיום אחד יהיה לה סטודיו .וכמשפחה היא אוהבת להזין ולהיפגש עם בני ביתה בארוחות שישי מפנקות ומושקעות. 

לשאלתינו מה את הכי אוהבת בראש הנקרה… 

משיבה רויטל-  את האנשים. אוהבת לדבר עם האנשים, אוהבת שפונים אלי לעזרה, אוהבת את הקשרים עם הקהילה שיש לי פה.

רויטל מספרת בשנים 2020-2023 כשעבדה כמזכירת הקיבוץ בתקופת הקורונה מבחינתה זו התקופה שקרבה אותה לאנשים,לקהילה. 

אז למדה להכיר  טוב יותר את האנשים פה,  וזה גם מה שחיבר אותה יותר למקום. 

מה עם הנוף אנחנו שואלות?

נוף יפה אני יכולה למצוא בכל מקום, אבל אנשים זה משהו מיוחד.

על תקופת המלחמה והפינוי

 התפננו לגני תקווה, יניב בדיוק קיבל שם עבודה חדשה.

עופר הבכור בדיוק התגייס, היה קשה ביותר. התאומים שי ונעם לא מצאו את עצמם. חזרו לצפון אחרי חצי שנה וגרו לסירוגין אצל הסבים והסבתות מחיפה וקרית ביאליק וכך למדו עם החברים. 

נשארנו אנחנו משפחה מצומצמת עם זיו. 

הרגשתי סוג של התחדשות, בגני תקווה.הכל נגיש ,מסעדות,בילויים ו לזיו שהוא ילד על הרצף האוטיסטי, פתאום היו הרבה הזדמנויות וחוגים אחה"צ, תרבות חינוך.

הבנתי שיש שם המון אפשרויות שאין לי בצפון וכל הזמן הדהדה בי השאלה והמחשבה איך חוזרים,איך עוזבים את הנוחות והטוב שיש פה,בגני תקווה.  

רציתי שינוי, רוצה לגור במרכז לחיות, לחיות בבטחון.

אבל לא היתה ברירה . 

החזרה היתה קשוחה, הבית היה במצב נורא, הרגשתי נבגדת, הביטחון נעלם.  חיינו בללנד והתחושה הייתה שלא רציתי לחזור. 

יניב עזב את העבודה במרכז, הילדים רצו לחזור הביתה.

הרגשתי שאני חייבת לחזור לעצמי, להחזיר לעצמי את התשוקה שהייתה לי קודם, לחזור לקשר עם האנשים, להחזיר לי את החיים בקיבוץ לפני הפינוי. מה שעזר לי להתחבר שוב למקום, לקהילה זו ההצטרפות והמעורבות החברתית שלי בוועדה לאיכות הסביבה. 

איחולי לראש הנקרה לקראת חג המשק

שישאר בדיוק כמו עכשיו,

זאת תקופת שגשוג בקהילה!

בתרבות יש כל כך הרבה עשייה, ועדות חדשות קמות, קבוצת נשים מועבט- עושה פלאות, ויש תחושה של ביחד והתחדשות.

לזיו יש פה חונכת מקבוצת המכינה, זה פשוט נפלא.

מאחלת שהאופוריה הזאת של שגשוג חברתי לא תגמר.

~ ~ ~

פרויקט “פותחים דלת” 🏡 הוא פרויקט הכרות כאן אצלנו בראש הנקרה. 
נשמח להגיע גם אליכם 🫶.
הרשמו בטופס (כאן בקישור) וניצור איתכם קשר .

כל הראיונות, כאן בקישור .