11/02/2025

דף הנצחה לשמואלי בני ז"ל   
(19/04/1952 - 21/08/1999)    

בני נולד ב-19.4.1952 ליהודה ונצחיה ז"ל ונפטר בטרם עת ב-21.8.1999 - כתוצאה מאירוע מוחי בו לקה במפתיע בחדר האוכל והוא רק בן 47.

בתוך כל ההלם והכאב - רק יכולנו להתנחם בכך שבאמצעות כרטיס אדי שהיה ברשותו, איבריו של בני הצילו חיים אחרים.

לבני שני אחים צעירים ממנו - סמדר ויפתח (ז"ל).
יש לו חמישה בנים דור, גיא, זיו וטל מנשואיו ליעל ושי מנשואיו לקרולין. בכל אחד מבניו ניתן לראות את הדמיון אליו במראה וגם באופי.

בני היה בן-משק בדם ובנפש ותרם רבות מעצמו בתחום המשקי והחברתי. אין ספק שבני היה אדם דומיננטי, אהוד וביחד עם זאת הוא היה אדם צנוע.

בני אהב לצלם, לטייל ,לשמוע מוזיקה, לשיר, לרקוד. יותר מכל הוא אהב את משפחתו.

בן, אח, אבא, בעל, סבא, חבר.......לכולנו תחושת החמצה וגעגועים.
המשפחה - כולה.
אפריל 2012

~ ~ ~  
בני / חומי קינן

ברצוני להעלות 3 אפיזודות השונות זו מזו. אין שום קשר בין אחת לרעותה, ובכל-זאת, הנקודות הללו משלימות בעיניי את המארג ומשקפות היטב את בני היקר והאהוב כל-כך.

בני והתאנים – לבני היתה חיבה מיוחדת במינה לפירות התאנה . זמן –קצר לפני הפתיחה הרשמית של העונה, בני נהג לסייר בעצים המוכרים ובבוסתנים המסתוריים המוכרים רק לו, כאיש פלחה מיומן ובקיא בהלכות המקום.

הוא הרעיף על הפירות הללו אהבה אין-קץ , וכשהגיעה השעה, היה מטפס אל-על, נעזר ברגליו הארוכות והיחפות, , הטלפיים , כפי שנהג לקרוא להן, מתיישב בנחת ואוכל כמויות אדירות . אף עץ בגזרה לא קופח וכולם זכובני לביקוריו הקולינריים של בני.

ומדי שנה בשנה, כאשר ראשיתה של עונת התאנים מגיעה, והניחוח המתקתק של הפרי נישא באוויר, האסוציאציה הראשונה שעולה בראשי היא אובדנו של בני , שהיה קשור בעבותות לאדמה ולתנובתה שכה אהב .

בני והרישומים-

לפני מספר שבועות נפתחה בגלריה של הקיבוץ תערוכה צנועה של חברי המשק השולחים ידם באמנות על גווניה השונים.

והנה, מה רבה היתה הפתעתי כאשר על הקיר ממול התנוססו אחדים מרישומיו המדויקים של בני אותם יצר מאז היותו נער. אני מתאר לעצמי שלא הייתי היחיד אשר הופתע לגלות כי לבני היו סגולות נוספות הסמויות מן העין. אינני איש אומנות וקטונתי מלשפוט את איכות יצירותיו, ובכל זאת, גם כאן בסודו המוצנע של בני, מתגלית עוצמת ענוונותו, וחוסר רצונו להיות ממוקד במרכז תשומת-הלב הציבורית.

הגענו לנקודה השלישית והפעם סיפור אישי:

זמן קצר לאחר פרידתו של בני מיעל ובניית הזוגיות החדשה עם קרולין, פגשתי את בני וקרולין בשבילי הקיבוץ: ואני, מכוחו של הרגל פניתי לקרולין ושאלתי בדרך השגרה: "מה שלומך,יעל?" . הפאדיחה היתה עצומה, תפשתי את גודל הטעות ורציתי שהאדמה תפער את פיה.. ותבלע אותי . 
ובני, לא אשכח את זה לעד, חייך את חיוכו הטוב , פתח את זוג עינייו המאירות , עינים שהסגירו אצלו הכל, ואמר בטוב לבו: " זה בסדר חומי, לא רק אתה מתבלבל".

אין ספק, בני חילץ אותי מהמצב-הביש באצילות, , והוא כבש את לבבי בתגובתו האנושית והחברית.

הנה כי-כן, 3 אנקדוטות שונות אך משלימות זו את זו, וממחישות ולו במעט את עוצמת הכאב וגודל האובדן עם לכתו של בני שלנו.

חומי קינן

פורסם ע”י Admin