11/02/2025

שחר דרור ז"ל   
(11/12/1958 - 12/10/2019)    

דרור שחר  נולד ב11.12.1958 בקיבוץ,  בן בכור ליהודל'ה ורותי שחר זכרם לברכה. לאחר מכן נולדו אחיותיו איילת  וורד. ילדותו  בכתת "שיבולת" התאפיינה באהבתו של דרור לספורט. דרור היה שחקן כדורגל בולט , שיחק שעות רבות טניס שולחן והצטיין באתלטיקה קלה בעיקר בריצות הקצרות. בזמן התיכון נחשף לעולם הצילום, והתאהב בתחום.  

בסוף התיכון, לקראת הגיוס ממנו חשש, מצבו הרגשי של דרור לא אפשר את גיוסו. דרור נשאר במשק והשתלב בענפי העבודה השונים: עבד כמה שנים במשתלה, בחדר האוכל במכונה לשטיפת כלים, בכל-בו ובמפעל בקיבוץ מצובה.

דרור נהנה מחיי החברה והתרבות בקיבוץ, לפגוש ולדבר עם אנשים על השביל, ארוחות בחדר האוכל, מסיבות הסילבסטר ופורים היו אהובות על דרור במיוחד. דרור צילם בכל הזדמנות- בחגים, ובכל  התכנסות ואירוע. וסידר באלבומים את צילומיו הרבים.

דרור אהב לכתוב שירה, טקסטים שנונים, חדים, מלאי הומור, רגש, תשוקה, בועטים ובעיקר אפופי מסתורין. והוציא לאור שישה ספרים פרי עטו והיה גאה על כך.

דרור הקפיד לעשות הליכות לשמירה על כושר, אהב לצפות במשחקי ה-  NBA לפנות בוקר, מכבי ת"א ביום חמישי, כדורגל ועוד. וכן אהב להאזין למוסיקה, צביקה פיק היה הזמר האהוב עליו.

לפני עשר שנים נפטרה  אמו רותי ומאז  מצבו הבריאותי של דרור ידע עליות ומורדות לרוב.  למרות הקשיים הרבים השתדל לייצב שגרת חיים ככל האפשר.   מותו של יהודל'ה אביו לפני 4 שנים, החריף עוד יותר את המצב הבריאותי ולאחריו דרור עבר לדיור מוגן מחוץ לקיבוץ שתאם יותר את צרכיו. דרור התגעגע לחיים במשק, תמיד שאף לחזור ובביקורים של המשפחה והחברים הרבה לשאול ולהתעניין על המתרחש בקיבוץ.  

דרור, לפני כמה ימים אושפזת בבית חולים ובאופן מפתיע הלכת לעולמך בשנתך, ללא סבל. נוח על משכבך בשלווה.

אסיים בשירך  גלגול נשמות ב' (מתוך ספר שירים שלך - זיקוקים שיכורים באפילה):

ועוד פעם לעבור את הילדות עם כל הפחדים של נשמתי המתייסרת
ועוד פעם הזריקות ולאיזה משפחה אקלע?
ובאיזה ארץ אגור?  ואם אילו מחשבים אאלץ להתמודד?
מי תהיה אשתי ואיך אראה בגלגול הבא של נשמתי מיודעת העליות והמורדות ופחד מפני הבלתי נודע.

דרור, דרך חייך הייתה רצופה מהמורות וקשיים לצד ימים יפים. כולנו תקווה שבגלגול הבא עליו כתבת בשירך, נשמתך תדע ימים של שקט ושלווה לה ייחלת בגלגול זה.
נזכור אותך בליבנו עם החיוך הגדול, עניים מאירות וטוב ליבך שנשקף מהן.

איילת, ורד וכל המשפחה,  אתכם בכאבכם ומקווים שלא תדעו עוד צער.

נבו זמיר

פורסם ע”י Admin