11/02/2025

קוצר מרדכי (מוטק'ה) ז"ל   
(11/12/1931 - 30/01/2002) 

בעלה של למאירה ואביהם של אורנה, איתן ואמיר.
מוטקה נולד ב- 11.12.1931 בעיר פשמישל שבפולין. בשנת 1932 עלה עם הוריו לארץ ישראל.

המשפחה גרה בתחילה בחיפה ובקרית מוצקין ואחר כך עברה לתל אביב. לאחר תקופה קצרה בגדרה שוב חזרה המשפחה, בסוף שנות ה-30, לתל אביב וגרה שם עד פטירת האב בשנת 1941. בשנה זו שבה המשפחה לחיפה ובה סיים מוטקה את הלימודים בבית הספר היסודי. מוטקה התחיל לעבוד כדי לסייע לפרנסת המשפחה והמשיך ללמוד בלימודי ערב בבית ספר מקצועי. בעבודתו במסגרות וחרטות עבד גם במפעל שייצר סטנים עבור "ההגנה". באותה תקופה היה גם פעיל בארגון "ההגנה". כאשר פרצה מלחמת השחרור היה מוטקה בן 16 וחצי. למרות גילו הצעיר התגייס לצבא ושירת בחיל הים. בשנת 1950 סיים את השרות הצבאי והחל לעבוד כחרט. בשנת 1951 התחתן עם מאירה והשניים הקימו ביתם בכפר אתא שם גם נולדו הילדים: אורנה, איתן ואמיר. בתקופה זו עבד מוטקה במפעל "אתא", בשעות הפנאי טיפח גינה ועסק בדיג. בשנת 1963 עברה המשפחה לבאר שבע. מוטקה הקים בית מלאכה לתיקון מקררים, מזגנים, מכונות כביסה ועוד ולצדו הפעיל סוכנות למוצרי עלית. בשנת 1969 עברה המשפחה לקבוץ ראש הנקרה. במרבית שנותיו בקבוץ עבד מוטקה במסגרייה, תקופה מסוימת עבד באחזקה במפעל מילומור וכן מילא תפקיד סדרן עבודה בקבוץ.

ה"היסטוריה", של מוטקה מלאה בשינויים ורבת פנים. כמוה גם אופיו, כישרונותיו ותחביביו שהיו רבים ומגוונים. את המחסור בלימודים פורמליים השלים מוטקה בלימוד עצמי ובלתי פורמלי בתחומים רבים. כילדים אנחנו זוכרים את אבא לומד צרפתית, תופעה חריגה בזמנו, וכבוגרים ראינו אותו לומד מחשבים, בניגוד לרוב בני גילו שחששו מהמחשב. במשך מספר שנים עסק בציור וציוריו מקשטים עד היום את בתי המשפחה והחברים. בתקופה אחרת השקיע את כל מרצו בבניית יאכטה לקיבוץ, עם עוד כמה חברים למד ואף ביצע בניית יאכטה. בתחום הדיג שהיה תחביב לאורך שנים רבות בלטו היוזמה וכושר האמצאה של מוטקה. אחת האמצאות שנחרתה בזיכרוננו היא הפעמון שחובר לקצה החכה ומצלצל להעיר דיג נרדם ולבשר על דג שנתפס. בעבודתו במסגרייה בלט מוטקה ביכולתו לתת פתרונות טכניים לבעיות ולהיות הרוח החיה בתכנון, בניה ושיפוץ של מבנים, כלים חקלאיים, מכשירים ועוד. את עבודתו אפיינו יצירתיות ופרפקציוניזם, שילוב מאוד ייחודי שמאפשר לנו, עד היום, לזהות את "טביעות אצבעותיו" במקומות שונים בבית ובקבוץ. מעורבותו הרבה של מוטקה בתחומים שונים מצאה ביטוי גם התחום הפוליטי. זכורה במיוחד הפעילות במפלגת "צומת", פעילות ששילבה מאפיינים שונים של אישיותו: אקטיביזם, רוח התנדבות ו"הליכה נגד הזרם".

מוטקה דאג לשמור על קשר קבוע עם כל פזורות המשפחה ותמיד שמח לארח, להתארח ולהשתתף באירועים משפחתיים. הוא השאיר לנו את "ספר הטלפונים המשפחתי" אך בלעדיו זה לא אותו דבר.

ביחסיו עם המשפחה, השכנים והחברים באו לביטוי נדיבות ונכונות לעזור מחד וביקורתיות מאידך. כשרצינו שמשהו ייעשה "כמו שצריך" היינו פונים לאבא. בימים בהם עשה הכול בעצמו זה היה מאוד פשוט. אחרי ששכנעת את אבא שיש טעם, צורך, הגיון וכו' בדבר אבא היה מוצא את הדרך הטובה ביותר לביצוע ועושה זאת.

בשנים האחרונות מגבלות הגוף לא אפשרו לאבא לבצע ושלא מרצונו נהיה ל"יועץ". ניתן היה ממש לראות את הסבל שנגרם לו כשנאלץ לחזות ביישום כושל או סתם לא מדויק של תכנית שהכין או פתרון שהציע. בתחום זה דור הנכדים הביא לו נחת. אצלם הביצועים קרובים יותר לסטנדרטים שקבע וגם הביקורת מתקבלת יותר בקלות. בשנתיים האחרונות לחייו היו תחומים בהם הנכדים שימשו לו כידיים לביצוע וכשותפים לתכנון. בשנים האחרונות התמודד מוטקה עם מחלת הסרטן ששבה ותקפה פעם אחר פעם. הוא עשה זאת באומץ ובנחישות. בין תקופות טיפולים אחת לשנייה הקפיד על שגרת חיים ועבודה, השקיע מאמצים אדירים כדי להישאר עצמאי, מטפל בעצמו ושולט בחייו. הפחד הגדול ביותר שלו היה שיהיה תלוי באחרים. ביום האחרון לחייו עוד הספיק לסייע בהוצאת ציוד מהמחלבה. בלילה בבית החולים, כשכל המערכות קורסות שאל אותנו למה הרופאים עוד לא מתחילים עם האנטיביוטיקה. כל חייו דאג למאירה ובימים שלפני מותו, כאילו ידע שמותו קרוב, הדריך אותה בכל שתצטרך לעשות כאשר תישאר לבדה. 

נזכור אותו באהבה.
 

פורסם ע”י Admin