11/02/2025

קוצר מאירה ז"ל   
(12/12/1932 - 28/10/2012) 

מאירה נולדה בכפר אתא, למשפחת פיש, שהיתה אחת מ- 7 המשפחות המייסדות של הישוב.

ילדותה ונעוריה עברו עליה שם, ושם גם נישאה למוטק'ה ונולדו להם אורנה הבכורה ואחרי 8 שנים גם איתן ואמיר התאומים.

המשפחה נדדה לבאר שבע, בעקבות עבודתו של מוטק'ה. תהליך המעבר של המשפחה לראש הנקרה התחיל כשאורנה הגיעה עם כתתה לשבוע של שירות לאומי בקיבוץ.

כשחזרה הביתה סיפרה להורים בהתלהבות על הקיבוץ. הזרע נזרע, ההתלהבות הדביקה את ההורים, והתהליך החל. בשנת 1969 עברה המשפחה לקיבוץ.

מאירה עבדה בקיבוץ במחסן הבגדים ובמשך שנים בתרביות, ועד יציאתה לפנסיה. בין לבין עשתה גם "הקמות" בפעוטונים ובגנים.

הדבר הראשון העולה בראשי כשאני חושבת על מאירה, הוא כמה ששמה הולם אותה. בכל פעם שנתקלים בה, היא מחייכת חיוך ביישני ומאירה פנים לכל אחד. המטפלות והילדים עמם עבדה, ציינו את האהבה שרחשה אליהם ואת יכולתה להתחבר באופן בלתי אמצעי ולבבי לכל ילד וילד.

מאירה היתה אישה צנועה שהעדיפה תמיד להשקיע במשפחתה ולתת למוטק'ה לעמוד ב"פרונט". הדבר החשוב ביותר, כמו שאנחנו חווינו אותה, היה שהילדים והנכדים יגדלו ויהיו מאושרים ומוכשרים. כשהיתה מדברת בהם, אורו עיניה והתגאתה בהם בלי להצטנע ובלי להתבייש.

לאחר פטירתו של מוטק'ה, נראה היה שמאירה מתכנסת עוד יותר בחיק משפחתה. הילדים, החתנים והכלות, הנכדים וגם בני זוגם היוו את נחמתה ואת כל עולמה.

מאירה חלתה ותנועתה הפכה מוגבלת. הרבה שעות היתה ספונה בבית אך הקפידה לצאת לטיול היומי, תחילה לבד ואח"כ עם המטפלת המסורה שלה. כך היינו נפגשות בכלבו או על השבילים והיא כהרגלה, מחייכת במאור פנים, שואלת לשלומי ולשלום ילדי וכשאני שואלת על הנכדים והנינים היא מאד ששה לספר.

לפי כחצי שנה, החליטה מאירה לעבור לבית אבות בנהריה. לדבריה, החברה והמסגרת התאימו לה ועודדו את רוחה.

הידיעה על מותה הפתיעה אותי. מאירה, על קברך אנו עומדים היום, מחבקים כמשפחה אחת את אורנה, אמיר ואיתן, הנכדים והנינים וכל המשפחה ומבקשים להתנחם בזכרון החיוך השקט, הלב החם ואהבת המשפחה שאפיינו אותך.

יהיה זכרך ברוך !

שיבולת

פורסם ע”י Admin