11/02/2025

ישראלי צביקה ז"ל   
(10/09/1936 - 08/05/2014) 

צביקה נולד בשנת 1936, בשכונת התקווה שבתל אביב, הבן הצעיר למשפחת פושטצ'יק - ישראלי.

צביקה הצטרף לגרעין נח"ל מוצנח של הנוער העובד, היה בהכשרה בקיבוץ "הגושרים" והמשיך להגשמה בנוה אור, שם הוא היה רועה צאן וניהל את הדיר. הוא הכיר שם את זהבה ויחד הקימו משפחה. לילך בתם הבכורה נולדה בנוה אור. בנם גלעד נולד בקיבוץ מגל. לראש הנקרה הגיעו בדצמבר 1962 ופה נולדו נדב וגולן.

צביקה היה איש עקרונות, אוטודידקט, מצא עניין בכל מה שעשה, שום דבר לא שעמם אותו. הוא היה רחב אופקים, בעל חוש הומור ושמחת חיים וניחן באיכויות בהמון תחומים. יצירתיות, יסודיות, מסירות ושאיפה לשלמות מוחלטת - אפיינו אותו. הוא היה איש רעים, איש שיחה, רגיש, מורה לחיים. הוא היה חבר של חסן ושלמה שעבדו בבננות, לימד את עובדות התרביות שעלו מרוסיה עברית ואפילו נכדיו
מעידים עליו שלמדו ממנו הכל: משחקי חשיבה, לוח הכפל, לרכוב על אופניים, לשחות, לרדות דבש - ואת הכל לימד ביסודיות רבה.
ְ
צביקה היה חקלאי בנשמתו ויצר קשר נפלא עם ילדים. הוא הוביל וטיפח את משק הילדים שכללה פינת חי וגן ירק. הילדים טיפלו בחיות, גידלו ירקות ואת תנובתם הביאו לחדר האוכל. כבר אז הכינו קומפוסט - סילו ואף זכו בפרס. אפילו קוף היה
בפינת החי, קראו לו "לופו" והוא אהב לשבת לצביקה על הכתף. חברים זוכרים שזו היתה התקופה הכי יפה וטובה של משק הילדים.

צביקה עבד כאיש אחזקה של חדר האוכל והמטבח, היה אחראי על דודי הקיטור, עבד באתר התיירות, באבוקדו ובתרביות. הוא היה דבוראי חובב. היו לו כוורות בפרדס ובאבוקדו - יחד עם משפחתו רדו את הדבש וחילקו לחברים. בבתי הילדים של ילדיו,
נהנו מכוורת זכוכית פרטית שלהם שבנה בעצמו. יחד עם צביקה עקבו הילדים אחר הדבורים ולמדו מקרוב ריקוד הדבורים ומלאכת ייצור הדבש.

צביקה הדריך את גרעין רה"נ ובהמשך גם את גרעין הר עד - לפני הצבא, ליווה אותם בצבא והביא אותם לקיבוץ. הוא השקיע בהם את נשמתו וגייס את זהבה להיות להם למטפלת.

בעשור החמישי לחייו, צביקה התפנה ללמוד באוניברסיטה מחשבת ישראל ופילוסופיה יהודית והשלים שני תארים. הוא הצטיין בלימודיו ומרציו רצו לשלוח אותו למסלול מקוצר לדוקטורט, אך הוא סירב וטען שהוא נהנה מהלימודים ואינו
רוצה קיצורים. ב"קיבוץ לומד", צביקה לימד על הרמב"ם ותלמידיו מאוד אהבו ללמוד ממנו. בפורים הוא כיכב וכשהתחפש לאסלה אף זכה בפרס. הוא אהב לצלול בים ולשוט בקייק לנקרות.

לפני חמש שנים צביקה חלה במחלת האלצהיימר. בחצי השנה האחרונה מצבו התדרדר מאוד והוא עבר לבית הסיעודי ביחיעם. המטפלות שסעדו אותו אהבו אותו מאוד ושמחו על ניצוצות השפה היפה שהייתה שגורה בפיו המטובלת בחוש הומור עד 
לרגע האחרון.

צביקה, נוח בשלום על משכבך.

~ ~ ~ 
צביקה את צביקה היכרתי לראשונה בשנת 72, צוותנו להדריך בצוותא מסגרת של הנוער העובד ,אשר לימים הפכה להיות גרעין רה"ן המוכר לטוב. אני עושה את ראשית צעדיי בקיבוץ, מתוודע לחבר רציני, חכם, ממוקד מטרה, אחראיובעל מוסר עבודהלא יתואר. צביקה התכונן לכל פעולה, גם אם נכחו בה חניכים ספורים, כאל השיעור החשוב ביותר. עולה בזכרוניפעולה מרתקת שהעביר על כת האיסיים ממדבר יהודה, האיסיים שבו את ליבו בחכמה,בגיבוש,בהסתפקות במועט ובמחויבותם לעם היהודי ..שלא במקרה , תכונות אלו בדיוק אפיינו את צביקה עד מאד. שעות רבות וארוכות בילינו בדרכים ,בין ראש הנקרה לפלורנטין , ירושלים וקן נס-ציונה. שעות שנוצלו לשיחות-נפש, כחכוח הגרון בשירים עבריים ישנים וכמובן בויכוחים לרוב. נושאים לויכוח עם צביקה מעולם לא חסרו: , בעיקר זכורות לי ההתנצחויות על פוליטיקה ,ועל צביון החברה האידיאלית בכלל, צביקה היה אדם שלא אהב ללכת בתלם, גם באסיפות ובפגישות-רעים, הוא היה האיפכא מסתברא שמטיל ספק גדול על כל קונסנזוס, כל מי ששוחח עם צביקה, הבחין בנקל בגודש ידיעותיו שחלשו על פני תחומים מרובים ומגוונים החל מחקלאות וכלה בהסטוריה ויהדות. , והכינוי תלמיד-חכםהלם אותובמיחד. כאשרנבחרתי לנהל את בית-ספר "סולם-צור" ,הצעתי לצביקה להצטרף לצוות המחנכים . לא היה לי צל של ספק שיתעוררו ויכוחים מפרים הודות לו.צביקה סרב, אך כמה אופייני לו, הוא הסכים להיות המטפלת, כלומר: האדם המופקד על הניקיון הבית-ספרי, ומתמודד חזיתית, עם התלמידים במסגרת מחויבותם לשרות עצמי. וצביקה, כמו צביקה עשה את התפקיד הקשה הזה, על הצד הטוב ביותר. בחריצותו ובחכמתו, הואקנה את לבהמורים והתלמידים כאחד. אהבתי את המקרים בהם היה מכניס כיבוד לישיבת-מורים, ומדי פעם מבקש את רשות הדיבור:המורים החדשים שלא הכירו אותו, לא האמינו למשמע אזניהם, אילו דברי חכמה יוצאים מפיו של המנקה הזה. צביקה היקר, הותרת בי זכרונות רבים ונעימים של אדםצנוע, ישר-דרך, חבר בלב ובנפש, וציוני בכל רמ"ח אבריו. נוח בשלום על משכבך  

                                 

צביקה / חומי קינן

את צביקה היכרתי לראשונה בשנת 72, צוותנו להדריך בצוותא מסגרת של הנוער העובד ,אשר לימים הפכה להיות גרעין רה"ן המוכר לטוב.

אני עושה את ראשית צעדיי בקיבוץ, מתוודע לחבר רציני, חכם, ממוקד מטרה, אחראי ובעל מוסר עבודה לא יתואר.

צביקה התכונן לכל פעולה, גם אם נכחו בה חניכים ספורים, כאל השיעור החשוב ביותר. עולה בזכרוני פעולה מרתקת שהעביר על כת האיסיים ממדבר יהודה, האיסיים שבו את ליבו בחכמה,בגיבוש, בהסתפקות במועט ובמחויבותם לעם היהודי ..שלא במקרה , תכונות אלו בדיוק אפיינו את צביקה עד מאד.

שעות רבות וארוכות בילינו בדרכים , בין ראש הנקרה לפלורנטין , ירושלים וקן נס-ציונה. שעות שנוצלו לשיחות-נפש, כחכוח הגרון בשירים עבריים ישנים וכמובן בויכוחים לרוב.

נושאים לויכוח עם צביקה מעולם לא חסרו: , בעיקר זכורות לי ההתנצחויות על פוליטיקה , ועל צביון החברה האידיאלית

בכלל, צביקה היה אדם שלא אהב ללכת בתלם, גם באסיפות ובפגישות-רעים, הוא היה האיפכא מסתברא שמטיל ספק גדול על כל קונסנזוס,

כל מי ששוחח עם צביקה, הבחין בנקל בגודש ידיעותיו שחלשו על פני תחומים מרובים ומגוונים החל מחקלאות וכלה בהסטוריה ויהדות. , והכינוי תלמיד-חכם הלם אותו במיחד.

כאשר נבחרתי לנהל את בית-ספר "סולם-צור" , הצעתי לצביקה להצטרף לצוות המחנכים . לא היה לי צל של ספק שיתעוררו ויכוחים מפרים הודות לו. צביקה סרב, אך כמה אופייני לו, הוא הסכים להיות המטפלת, כלומר: האדם המופקד על הניקיון הבית-ספרי, ומתמודד חזיתית, עם התלמידים במסגרת מחויבותם לשרות עצמי.

וצביקה, כמו צביקה עשה את התפקיד הקשה הזה, על הצד הטוב ביותר.

בחריצותו ובחכמתו, הוא קנה את לב המורים והתלמידים כאחד. אהבתי את המקרים בהם היה מכניס כיבוד לישיבת-מורים, ומדי פעם מבקש את רשות הדיבור: המורים החדשים שלא הכירו אותו, לא האמינו למשמע אזניהם, אילו דברי חכמה יוצאים מפיו של המנקה הזה.

צביקה היקר, הותרת בי זכרונות רבים ונעימים של אדם צנוע, ישר-דרך, חבר בלב ובנפש, וציוני בכל רמ"ח אבריו.

נוח בשלום על משכבך

פורסם ע”י Admin