09/02/2025

בן-גל זאב (זיבון) ז"ל   
(05/10/1930 - 02/07/2016) 

זיבון נולד בחמישי לחודש אוקטובר 1930, בתל אביב, בן יחיד לאמא יהודייה ואבא שומרוני. כשהיה בן שנתיים וחצי נפרדו הוריו ובשל אילוצים הוא הועבר להיות עם דודתו שהיתה גננת שכירה בבית אלפא. בהמשך, מגיל חמש לערך עד גיל 16 גדל והתחנך במוסדות. זיבון מאוד סבל
במשך ילדותו מעובדת היות אביו שומרוני והעדיף שאף אחד לא ידע על כך.

בשנת 1946 בהיותו בן 16, הגיע זיבון לחברת הנוער בחולדה עם אופנוע גדול. החברים מעידים עליו שהוא היה נדיר בטוב ליבו, נדיבותו ועזרתו לזולת. זיבון היה חברמן. היה חבר טוב וככלל האמין בכל ליבו באנשים - כשבגדו באמונו, נעלב עד עמקי נשמתו.

בית סבו וסבתו היה לו לבית שני. בבית אמו בתל אביב התארח עם חבריו, ואמו פינקה אותם מתוצרת המחלבה שהייתה לה.

זיבון היה שובב גדול, הוא היה הממציא של מעשי הקונדס, מחוזר על ידי הבנות, תמיד מרוצה וחביב על כולם. הכל תמיד בחיוך. מחולדה המשיך להכשרת אבוקה, שם עבד בבריכות הדגים. בתוקף תפקידו היה לו סוס רכיבה והוא נהג להתחפש לערבי כשכפיה לראשו.

הוא התגייס לפלמ"ח ושאף להיות לוחם נועז. לחם כתף אל כתף עם גורי בחולייה פורצת כשהמחלקה מחפה עליהם. כשסיימו את שירותם בפלמ''ח, עלו להתיישבות בראש הנקרה. זיבון, כמתבקש, ריכז את ענף הרכש ודאג לציוד הראשוני בקיבוץ. הוא היה בעל חוש אלתור
והתמצאות, אהב לפרק מכשירים ולהרכיבם מחדש, מצא ציוד מתאים והשמיש אותו לצרכי המשק. בהמשך עבד במים ובמוסך.
|
בתחילת שנות החמישים, עזב זיבון את הקיבוץ ויחד עם חבר הקים חברה לעבודות עפר - עסק עצמאי לשירותי חקלאות באזור השרון. במלחמת ששת הימים שירת זיבון בחיל ההנדסה. הוא זה שהכשיר עם שופל גדול את רחבת הכותל אחרי שנכבשה. על קיר ביתם של זיבון ורותי תלוי
המנעול שנעל את שער הכניסה לרחבת הכותל לפני המלחמה. אז, במקרה או שלא, הקריח זיבון - האגדה מספרת שמאז הוא האמין שזה עונש על כך שלקח את המנעול.

זיבון נשא לאישה את זיוה, יחד הקימו משפחה ונולדו טל, ניר ויעלי. לרוע המזל, זיוה נפטרה ממחלה קשה וזיבון נותר עם 3 ילדים קטנים. במהלך השבעה, גורי ודוד, חבריו הטובים לאורך כל הדרך, שכנעו אותו לחזור לקיבוץ. כך היה, זיבון שב לקיבוץ עם טל, ניר ויעלי בשנת 1970.

זיבון היה אבא מסור, אוהב, מחבק, רגיש ורגשן, גאה בילדיו. בשנת 1978 פקדה את המשפחה טרגדיה נוספת עם לכתה של יעלי לאחר מחלה קשה.

זיבון היה איש טבע, אסף מטבעות עתיקות, אהב טיולים וראה דברים שאף אחד לא שם לב או הבחין בהם. הוא אהב מאוד טיולים בספארי באפריקה והעדיפם על כל מקום אחר בעולם. אהב את הקיבוץ ואת חיי השיתוף. זיבון, צייד מעולה, בילה לילות רבים, לבדו, במגדלי הצייד שבנה בשטחי הקיבוץ. אח"כ עשה עם החברים "על האש". הוא גם היה לוכד הנחשים של הקיבוץ, בכל שעות היום והלילה.

בשנת 1972 הכירו רותי וזיבון לראשונה. בשנת 1982 התאחדו לתמיד. זיבון ורותי, זוג מיוחד במינו, עם הערכה הדדית ואהבה טהורה, היו לסבא וסבתא לכל הנכדים. כשזיבון חלה בפברואר ומצבו התדרדר, הוא ידע שסביבו יש משפחה אוהבת מאוד. רותי לא החסירה אף יום ממיטתו ומטפליו אהבו את שניהם מאוד.

זיבון לא היה דברן גדול, אבל תמיד עם חיוך. ללא אגו ומלא רצון טוב. כששאלו אותו לשלומו נהג לענות "הכל דבש".


הספד לזיבון / חומי קינן  

לפני מספר שנים ,ליווינו חבר משק שהלך לעולמו, וזכיתי להיות בין מספידיו.

בתום הטקס, הצטלבו דרכינו וזיבון פנה אליי בזו הלשון: " חומי, כשתגיע שעתי, אני מבקש שאתה תספיד אותי, אבל תעשה את זה קצר, 2 מלים ולא יותר".

שמחתי לגודל המחמאה, עניתי כמובן בחיוב ושאלתיו מהן המלים שכל-כך חשובות לו.

רק 2 מלים, חזר והדגיש זיבון, 2 מלים ולא יותר : "הוא זז, הוא זז".

אני מקיים מה שהבטחתי לך זיבון, ומספר קבל-עם את הסיפור שכל-כך אופייני לך.

חייך הסוערים ידעו עליות ומורדות כרכבת-הרים, ויכלו בקלות למלא את קורותיהם של 3 אנשים לפחות. אולם גם במשברים הכואבים ביותר , בהם הגדול מכולם, לכתה של בתך האהובה יעלי בת ה-11 ,

לא נפלה רוחך. הכאב העצום נותר אצור בתוכך, אך אתה שמרת על חיוניות ראויה להערצה כמעט עד יום מותך האחרון.

זיבון, לא היית איש של מליצות ומלים גבוהות . די סלדת מהן. היית איש עבודה , חרוץ מאין כמותך, אמיץ-לב, לעתים גם הרפתקן הלועג

לגילו, ואהוב במיוחד על כל הסובבים אותך.

החבר'ה ידעו שליד שולחן חדר-האוכל שזיבון מתיישב, אף פעם לא יהיה משעמם , השיחה תמיד קולחת בהומור ובמעיין שופע של אופטימיות. אכן זיבון, ניחנת בכישרון טבעי לספר סיפורים בדרך אמנותית על כל המשתמע, ולא קם אדם בקיבוץ, שיכול היה להתחרות עימך בריתוק מאזיניו.

הזוגיות עם רותי אשתך אף היא מעוררת התפעלות : חייתם חיי אהבה ראויים לחיקוי, כזוג צעיר העושה את צעדיו הראשונים, ודאגתם מאד זה לזו. האירוע המוחי בו לקית לפני כשנה ומחצה, שיבש הכל, אך אין ספק שהודות לטיפולה המסור של רותי

בבית-הסעודי בשלומי מדי יום ביומו, תפקדת כהלכה ושידרת אופטימיות כהרגלך , כמעט עד יומך האחרון.

רותי, טל, ניר וכל בני-ביתכם היקרים, זיבון הוא אחד מאבני התשתית המוצקות, עליהן נבנתה ראש הנקרה.
נזכור וננצור את אהובכם-אהובנו, לדורי דורות.

חומי

קישורים: 
צייד, אוהב חיות ? / עזרא דלומי
זיבון (זאב) בן גל, לזכרו

 

פורסם ע”י Admin